17לא תוכל בא הכתוב וכו׳. דק״ל דהא כתיב לעיל שמה תביאו וכו׳ ושמחתם וכו׳ ומתרץ דהכא בא ליתן ל״ת ואף על גב דכבר כתיב נמי לעיל השמר לך פן תעלה וכו׳ ופרש״י ליתן ל״ת ההוא אזהרה על העליה בחוץ והכא אזהרה על האכילה בחוץ. ומה שהאריך רבינו באמרו בא הכתוב וכו׳ ולא אמר בקיצור ליתן ל״ת וכו׳ וכמ״ש לעיל בפ׳ השמר לך היינו לאפוקי דלא תיסק אדעתין מדלא כתיב לא תאכל בשעריך אלא לא תוכל לאכול שזה אינו ל״ת אלא סיפור בעלמא ומגיד שאף אם ירצו לא יוכלו לאכול שהוא ית׳ ימנע אותם דהא ודאי ליתא דע״כ בא הכתוב ליתן ל״ת והיינו דמסיים בה רבינו לא תוכל יכול אתה אבל אינך רשאי דאל״כ אלא רוצה לומר לא תוכל ממש נמצא שהם מוכרחים במעשיהם ותו ליכא במצוה זאת שכר ועונש כלל:18ובכורות וכו׳ אזהרה לכהנים. פי׳ משום דקרא משמע בשעריך הוא דלא תאכלנו הא בפנים תאכלנו והא ליתא דבכור אסור לזרים לכך הוצרך לפ׳ דקאי אכהנים וממילא דה״ה לבכורים שהוא ג״כ אזהרה לכהנים ורבינו חד מנייהו נקט. ומ״מ ודאי דאף על גב דעיקר אזהרה לכהנים אי אכיל זר לבכור בחוץ פשיטא דלוקה נמי משום אכילה בחוץ וזה פשוט ומבואר:
